הפירמידה   –  מפרעוני מצריים אל תקומת עמנו

הפירמידה   –  מפרעוני מצריים אל תקומת עמנו

          קודם כל – הכיכר

מבט על הכיכר מבניין העירייה

          כבר בשנת 1951, רק שנים ספורות מקום המדינה,  לקראת יום העצמאות תשי"א תכננו האדריכלי תל אביב (חנן פבל, דן טנאי ודוד קיסין) כיכר עירונית מרכזית בה תוצב אנדרטה לזכרם של חללי העיר תל-אביב במלחמת העצמאות. בפועל הכיכר , שקבלה את השם "כיכר מלכי ישראל" נבנתה רק בשנת 1965, שנה לאחר השלמת בניין העירייה. התכנון החדש של האדריכלים אברהם יסקי ושמעון פובזנר כלל גם הקמה של אנדרטה גדולה לשואה, שתשמש  לערכית טקסי שואה מרכזיים.

כיכר מלכי ישראל 1958 – 1964

 עכשיו – המכרז

בשנת 1972 הזמינה מועצת העיר ה-11 של תל-אביב-יפו, שבה נכללו אנשי ציבור ואמנות, הצעות לאנדרטה. המועצה בחנה את הצעותיהם של עשרה אמנים, ובחרה בהצעתו של יגאל תומרקין.

          הסבר האמן – זה מה שכתב תומרקין לחברי הוועדה:

” כשניגשתי לתכנן אנדרטה בעלת שני נושאים כה חזקים, כה קוטביים וכה משולבים זה בזה לגבי עם ישראל ולבטא את הנושא באופן חזותי-פלסטי ולא ספרותי, רציתי לבטא מועקה פיזית עמוקה המשתחררת ופורצת לשמחה. חשבתי על כלוב-כלא, הנפתח ונפרץ, פירמידה הפוכה, אשר הבא בתוכה כלוא בבסיסה הצר והמעיק, סורגי הכלא הולכים ונפתחים אל-על והכלוא מגלה מעליו את שמי התכלת, השמש והאור. בסיס האנדרטה הוא משולש צהוב, מעין "אות קלון" ענק ועליו, בהיסט של 60 מעלות, מוצבת הפירמידה ההפוכה (משולש על משולש יוצרים מגן דוד). בתוך אותה פירמידה יגלה הנכנס "אבן בוכה" שמימיה נקווים לתעלת מים… את האבן יקיף פסל פלדה. חיצונית מוגברת השתלבות האנדרטה בסביבתה ע"י ציפויה בדפנות זכוכית כהה, בה ישתקפו החיים סביב: ילדים, אנשים, בתים ומכוניות עוברות, הזריחה והשקיעה ישנו צלליה ויקנו לה ממד דינמי. בלילה תואר האנדרטה מבפנים".

 "הבלגן אז והיום"

אבל…מהרגע שנבחר הפרויקט של תומרקין, בנוי שנתי פירמידות , כאשר העליונה והגדולה הינה הפוכה מעל התחתונה – אז התחיל הפולמוס הגדול, אשר בסופו של דבר הגיע לעוצמות כאלה שבנייתה של אנדרטה נבלמה למספר שנים והאמן המאוכזב נסע אל מעבר לאוקיאנוס, לאמריקה (ומזלנו לא אהב אותה). לקח שנים עד שהיצירה הושלמה בפועל, וגם תומרקין חזר ארצה ומאז קשה לדמיין את נופה של תל אביב בלי הפירמידות, שמזמן הפכו לסמל בלתי רשמי של כל התרחשות המונית בעיר – מניצחון קבוצת כדורגל ועד התקוממות יוצאי אפריקה המיועדים לגירוש – דרך אינסוף הפגנות הציבור הישראלי, שעבורו זהו המקום הטבעי ביותר להשמיע את דברו.

האנדרטה

נחזור אל אנדרטה (לאלה שעברית היא לא שפת אמם – זו יצירה פיסולית/אדריכלית שמוקדשת להנצחת זיכרון, memorial, מהמילה "לזכור", PAMIATNIK לדוברי רוסית ). האנדרטה הוקמה סופית בשנת 1975 והיא כל כך שונה שכל מה שהיה מקובל עד כה שהוויכוחים החמים סביבה התלקחו מחדש. אבל מאחר והכול כבר אחרינו – בואו נביט עליה וננסה להבין "מהי כוונת היוצר".

היא בנויה משתי הפירמידות בנויות קורטן (סגסוגת פלדה מיוחדת בצבע חום העמידה לפגעי מזג האוויר) ובמבט מלמעלה מרכיבות מגן דוד תלת ממדי.

מבט אל אנדרטת השואה והגבורה מזווית לא מוכרת לרובנו – בית המפלגה הליברלית (רחוב אבן גבירול 68). מכאן נראה היטב הרעיון הפיסולי בו שני משולשים משולבים יחד לכדי מגן דוד אחד (מקור: תל אביב, האנציקלופדיה העירונית)

https://sites.google.com/a/tlv100.net/tlv100/tarbut/rabin

החלק המרכזי והבולט ביותר הוא פירמידה הפוכה הניצבת על קדקודה ופורצת כלפי השמים ובנויה אדני פלדה מקבילים אשר מזכירים עדני רכבת או סורגי כלא או שלבי גדרות. הפירמידה התחתונה קטנה יותר ומוצקה, בנויה מאותו החומר, ומשמשת מין בסיס לכל היצירה. היא ניצבת על בסיס בטון מורם כ- 30 ס"מ וגם עליו מופיעים משולשים אשר בונים יחד מגן דוד צבוע צהוב. מרכז אחד המשולשים מבוקע ובתוך הסדק חודרים עצמים בנוי ברונזה – אחד מדמה כלי מלחמה במפלח את מגן דוד והשני מזכיר בסיסו של נר תמיד.

הכול יחד יוצר רושם של פירמידה הפוכה, הניצבת באופן לא יציב על קדקודה, כאילו המשולש התחתון אינו גדול דיו כדי לתמוך בפירמידה ההפוכה. האם  יש בכך מסר? וודאי, אם נרצה בכך. האם זיכרון השואה וקורבנותיו  מספיקים כדי לשמש בסיס לתקומתה והמשך קיומה של המולדת?

          מה השוני בין המקור ליצירה הנוכחית?

בגרסה המקורית של האנדרטה היה עוד חלק חשוב – במרכזה הייתה "אבן בוכייה", בנויה בזלת בין שתי לוחות פלדה שמימיה צבועים אדום נקוו לתעלת מים חיים, אבל החלק הזה הורד בגלל בעיות תחזוקה והיום נמצא עזוב במושב בורגתה (על כל בפעם אחרת). בין עדני פלדה היה במקור חומר שקוף דמוי זכוכית, האמור, על פי תומרקין, לשקף את "החיים סביב: ילדים, אנשים, בתים ומכוניות עוברות, הזריחה והשקיעה ישנו צלליה ויקנו לה ממד דינמי". גם זה הורד מסיבות לא רלוונטיות לפן אמנותי.

          יחסים עם הסביבה

הפסל כולו פורץ מאפלה אל האור ומאטימות אל שקיפות. הוא בנוי מחומרים תעשייתיים המזכירים את המלחמה אך גם את העיר סביבו. עם זאת, בגלל צבעם של החומרים וצורתם הגיאומטרי המיוחד של חלקי הפסל הוא בולט בסביבה ונוכח בה.

ומהו המסר?

טוב, כאן אפשר לפתוח את הראש ואת הנפש, לפרוץ מרתפי הזיכרון המשותפים והאישיים וגם השמיים הם לא הגבול. אני כותבת את השורות של אנשים אחרים וגם את שלי. ואתם…מוזמנים למצוא את מה שמדבר אליהם או זועק מתוככם. אז אחד הדברים שמאד קל לי להזדהות אתו כאן הינו כאן: "הפירמידות מייצגות את נצחיות הנשמה (מבני קבר מצריים שנועדו לשמר את הגופה והנשמה של הפרעונים), ומכאן את נצחיותו של העם היהודי. עם זאת, חוסר היציבות של הפסל מסמל את שבירות התקומה בארץ ישראל, והוא קורא לעם היהודי לשים לב ולשמור על תקומה זו".( נעם טופלברג, מפגשים מהסוג החזותי בעידן המודרני). נועם אף  מצטט את דב בר בורוכוב על פירמידה הפוכה של העולם היהודי.

ואם כבר מצטטים מקורות – אז הינו עוד, הפעם של אחד העם שכתב : " הכול התהפך על העם היהודי הקם לתחיה" .

והדבר החשוב מכל – זו בחירתו של האמן, כאשר עבורו "פירמידה היא סמל נצחי של אבן הפינה של החברה האנושית בלוגיסטיקה, ההנדסה והאמנות והיא מסמלת נצח, אור, חיים. ודווקא לכאן אני רוצה לקחת את התחושה שמציבה אותי כאשר אני רואה את האנדרטה. זו ציפור נפשנו שעוזבת את כלובה הצפוף בתחתית הפסל שפורשת את כנפיה וכולה מעוף ותקווה. והלוואי נדע לשמור עליה במעופה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.